<h1>סמ"ק סימן רע"ב</h1>
<h2>דף פג:</h2>
בפרק המוכר את הספינה אמרינן ד' מדות במוכרים מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו ולא המוכר רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו ולא לוקח, רעות ונמצאו רעות, יפות ונמצאו יפות אין יכולים לחזור בהם אף על פי שאינן רעות שאינן למעלה מהן ולא יפות שאין למעלה מהן יש אונאה שתות אפי' הכי אין אחד מהם יכול לחזור בו אלא קנה ומחזיר אונאה וזהו כר' נתן (ש"ע פסק כוותיה) ורשב"ם פירש בבבא בתרא שאין שם אונאה כלל ומה שאומר אין אחד מהם יכול לחזור בו משנה שאינה צריכה היא ואגב שאר הבבות נשנית שאילו יש שם אונאה רצה קנה רצה חוזר כרבי יהודה הנשיא, אבל המוכר חיטים שחמתי' ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחמתית יין ונמצאת חומץ חומץ ונמצא יין כל אחד משניהם יכול לחזור בהם שאין זה המין שאמר המוכר שימכור לחבירו וכן כל כיוצא בזה.
<h2>דף צא.</h2>
ואין משתכרין בדבר שיש בהם חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות יתר משתות, (ש"ע אם מוכר סחורתו מעט מעט שמין טרחו ויציאתו ומותר עליהם ירויח שתות) ואין משתכרין פעמים בביצים, כגון על חד תרין, אי נמי תגר לתגרא (פי' המוכר הראשון ימכור בריוח והשני ימכור בקרן בלבד), אין אוצרין פירות שיש בהם חיי נפש בארץ ישראל ובכל מקום שרובן ישראל בד"א בלוקח פירות מן השוק אבל מכניס משלו מותר לעשותן אוצר.
<h2>דף צב.</h2>
המוכר קרקע או עבד או בהמה או מטלטלים ונמצא במקח מום שלא ידע בו מחזירין אפי' אחר כמה שנים שזה מקח טעות הוא והוא שלא נשתמש בו אחר שידע המום, ואם נשתמש בו הרי זה מחל לו ואינו יכול לחזור בו, כל שהסכימו עליו בני העיר שהוא מום שמחזירין בו המקח מחזירין, וכל שהסכימו עליו שאינו מום אינו מחזיר אא"כ פי' שכל הנוש' ונותן סתם על מנהג המדינה הוא סומך כל הלוקח סתם אינו לוקח אלא דבר שלם מכל מקום אם אמר המוכר על מנת שאין אתה חוזר בשום מום הרי זה חוזר עד שיפרש המום שיש בממכרו וימחול לו הלוקח או עד שיאמר לו כל מום שיש במקח זה הפוחת דמיו כך וכך קבלתי עלי שהמוחל צריך לידע הדבר שימחול ויפרש אותו.
המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן יכול לומר לשחיטה מכרתיו לך שהלכה כשמואל בד"א כשהלוקח קונה לשחיטה ולחרישה (ש"ע ואין הוכחה בדמים וכבר נתן המעות) אבל אם אינו קונה אלא לחרישה בלבד (ש"ע והמוכר מכירו) הרי זה מקח טעות וחוזר בו וכן כל כיוצא בזה.
<h2>דף צב:</h2>
המוכר עבד או שפחה אין בו מקח טעות אלא במום המבטלו ממלאכה או נמצא בו חולי מאוס, אבל נמצא גנב או קוביוסטוס אין זה מקח טעות שסתם עבדים יש בהם כל אלו הרעות אלא אם כן פירש. המוכר זרעוני גנה שאין עצמן של זרעונים נאכלים ולא צמחו חייב באחריותם ומחזירים לו הדמים שלקח ממנו שחזקתו לזריעה, אמנם אם לקתה הארץ בברד תולין בברד וכן כל כיוצא בזה, מכר לו זרעונים הנאכלים אפי' זרע פשתן שרוב קונין אותו לזריע' הואיל ויש אוכלי' אותו אינו חייב באחריו' זריעתו (ש"ע רל"ב אם לא נתן עדיין מעות י"א דיכול הלוקח לומר לזריעה קניתי) ואם הודיעו שהוא קונה לזריעה חייב באחריות זריעתו, והוא הדין לדברים הנמכרים לרפואה ולזריעה, מכאן אתה למד שכל הלוקח מקח מחבירו והודיעו שהוא מוליכו למדינה פלוני' למוכרו ואחר שהוליכו נמצא בו מום אין יכול לומר החזיר לי מקחי לכאן אלא מחזיר לו הדמים והמוכר מטפל להביא ממכרו (ש"ע גם חייב בהוצאה שהוציא הלוקח להוליך שם אם ידע המוכר שהיה בו מום) או למוכרו שם, ואפי' נגנב או נאבד אחר שהודיעו הרי הוא ברשות המוכר, אבל אם לא הודיעו שיוליכנו למדינה אחרת והוליכו ונמצא בו מום הרי הוא ברשות הלוקח עד שיחזיר המקח במומו למוכר.
<h2>דף צו.</h2>
המוכר חבית של שכר או של יין לחבירו והחבית של מוכר והחמיצה אמר רב תוך ג' ימים ראשונים הרי הוא ברשות המוכר ומחזיר לו הדמים מכאן ואילך ברשות לוקח ועבד רב יוסף עובדא כרב בשכר.
<h2>דף צח.</h2>
מסקינן בפרק המוכר פירות המוכר יין לחבירו ונתנו הלוקח בקנקנים שלו והחמיץ אינו חייב באחריותו, אף על פי שאמר למקפה פירוש לתבשיל אני צריך אף על פי כן אינו חייב באחריותו כיון שהוא בקנקנו של לוקח, מכר לו יין והוא בקנקני המוכר והחמיץ אם אמר ליה למקפה אני צריך מחזיר לו ואומר לו הרי יינך וקנקנך שאני לא קניתי לשתותו אלא לבשל מעט מעט, ואם לא אמר ליה למקפה אני צריך אין יכול להחזיר לו שהרי יאמר לו המוכר למה לא שתית אותו לא היה לך להשהותו עד שיחמיץ (ש"ע ודוקא ששהה אותו יותר משיעור יומיה דאורחיה דהאי לוקח למשתי כהדין חמרא).
אמר רבא המוכר חבית יין לחבירו כדי למוכרה מעט והחמיצה במחצית' או בשלישיתה חוזרת למוכר דלמוכרה מעט מעט כפירש למקפא דמי כדפיר' בתו' ואם שינה הלוקח נקב או שהגיע יום השוק ושהה ולא מכר הרי היא ברשות הלוקח, וכן המקבל חבית של יין מחבירו להוליכה למקום פלוני ולמוכרה שם וקודם שהגיע שם הוזל היין, או החמיץ הרי זה ברשות המוכר מפני שהחבית והיין שלו וכן כל כיוצא בזה.
